מה זה בכלל "נגישות לצדק" ואת מי זה מעניין?
המונח נגישות לצדק (Access to Justice – A2J) מתאר עיקרון משפטי מהותי המבקש לאפשר גישה שווה לשירותים משפטיים ולזכויות לכלל הציבור, לרבות אוכלוסיות חזקות שנגישותן למשאבים אחרים מלאה, ולרבות אוכלוסיות חלשות שחסמים לצדק הם רק מעט מאתגריהן. עקרון זה מתבסס על יסוד מרכזי בדמוקרטיה, זכות הגישה לערכאות, וכולל בין היתר: גישה למערכת בתי המשפט, וגישה למידע, שירותים, זכויות ומשאבים, המוצעים על ידי מערכות ציבוריות באופן יעיל ומהיר.
המונח "נגישות לצדק" מתבטא בראש ובראשונה במימוש זכותו של כל אדם להשתמש במערכת המשפטית כדי להגן על עצמו ועל האינטרסים שלו, ללא קשר להכנסתו או יכולותיו הכלכליות, אך זכות זו לא מסתכמת בגישה לבתי המשפט – היא כוללת את זכותו של כל אזרח מן השורה לבקש תרופה או סעד דרך מוסדות המדינה.
בהיעדר נגישות לצדק, אנשים אינם משמיעים את קולם, אינם מממשים את זכויותיהם על פי דין, ואינם מערערים על מצב של אפליה פוגענית. הכאב הגדול במצב זה נובע בין היתר מכך שתקציב שכבר הוקצה לפתרון של בעיה מסוימת (עד שכבר הוכרה כבעיה), אינו מגיע ליעדו, וחוזר לגוף שהקצה אותו ללא שחולל שינוי. בהתאם לכך, הזקוקים לאותן זכויות אינם מקבלים הטבות שיכלו להועיל להם ולשפר את חייהם. כאשר מזכירים את עקרון הנגישות לצדק, נהוג לחשוב על קבוצות מוחלשות בחברה, אך כדאי לציין כי כל אדם באשר הוא מוצא את עצמו, מספר פעמים בחיים, במצבים בהם הוא זקוק לנגישות לצדק מסיבות שונות.
מחקרים שנעשו בעולם מראים כי בעיני הציבור, מערכת המשפט נגישה רק לבעלי יכולת כלכלית או לבעלי מעמד גבוה, אשר ביכולתם לרכוש שירותים משפטיים ברמה גבוהה שמאפשרת להם להשיג צדק. גורם משמעותי נוסף שנתפס כפוגע בנגישות לצדק הוא משך הזמן והתארכות ההליכים המשפטיים, וכן היותן של המערכות וכן התהליכים להשגת הצדק לא ידידותיים ולא ברורים.
לאחר בחינה מעמיקה של נושא זה, JustLaw זיהתה שישה מכשולים וחסמים עיקריים העומדים בין הציבור הרחב לבין מערכת הצדק.
חסם ראשון - היעדר מודעות:
נכון למחקר שהתפרסם בשנת 2019, שיעור אי מיצוי הזכויות בביטוח לאומי בישראל עומד על כ37% והוא אף גבוה יותר בקרב אוכלוסיות מוחלשות כגון זקנים, מוגבלים, אנשים החיים בעוני ומהגרים. רבים אינם מודעים כלל להיקף הזכויות החברתיות בישראל ואינם מחזיקים בכלים על מנת להבין איזו זכות עשויה להיות רלוונטית אליהם. כתוצאה מחסם זה, ציבור רחב לא מממש את זכויותיו, מוותר על הטבת פרט בחייו, ולפעמים סופג נזקים משניים בהמשך. מאחר שמשמעותו של חסם זה בין היתר היא שהמידע מאוחסן בפלטפורמות ספיציפיות שאנשים רבים אינם יודעים על קיומן, ולכן לא פונים לחפש אותו, אין ברירה אלא לגרום לכך שהמידע הוא אשר "יפנה" אליהם.
חסם שני – פערים בהבנת הזכויות:
זכויות חברתיות ומנגנונים נוספים להשגת צדק מעוגנים בחוקים קשים לאיתור וקשים לקריאה, להבנה ולמיצוי. האתגר הספציפי כאן הוא שאין לאנשים ידע והבנה אודות הקריטריונים הנדרשים לצורך עמידה בתנאי זכאות בכל זכות וזכות, וכן הם אינם יודעים כיצד הנתונים שלהם עצמם, ואלו נתונים (רמה כלכלית, מקום מגורים, מצב משפחתי, השתייכות קבוצתית, גיל וכו') רלוונטיים לאותה זכות. כתוצאה מחסם זה, אנשים מוותרים על הנסיון לממש את הזכות.
חסם שלישי – סירבול בירוקרטי:
אנשים רבים יודעים כי קיימת להם זכאות לזכות או יודעים כי בוצעה כלפיהם עוולה וכי "יש מה לעשות" אך מוותרים על תביעת הצדק בשל הליך מסורבל וארוך שהם לא מכירים ולא מתמצאים בשלביו השונים או שהם כבר נחשפו לדרישות הטופסולוגיה - והתייאשו. האתגר נוגע גם לאנשים בעלי השכלה גבוהה ואף אוריינות דיגיטלית גבוהה, והמפתיע הוא שאתגר זה נוגע גם לאנשים שכבר נמצאים בתוך הליך משפטי ומיוצגים על ידי איש מקצוע. הסירבול של ההליך ומשכו, וכן חוסר ההיכרות עם שלביו השונים, יוצרים תסכול, חוסר אונים, היעדר אמון ולעיתים גם עימות בין עורכי הדין ללקוחות במקרה שהלקוחות מיוצגים. כתוצאה מחסם זה, אנשים רבים לא פונים כלל לקבלת יצוג או למימוש זכויות. הפריחה של ארגונים מתווכים נובעת מחסם זה. על כך בפוסט הבא.
חסם רביעי - היעדר הון חברתי/רישות:
חסם זה מתחלק לשני רכיבים. האחד, רלוונטי לאוכלוסיה דלה בהון חברתי, קרי, קהילות שאינן מעודדות יצירה, שמירה וטיפוח של קשרים רופפים. במצב כזה, כאשר הפרט נתקל בבעיה שלא ידועה במעגליו הקרובים ביותר, ושאף אחד שהוא מכיר באופן אישי לא סבל ממנה, הוא לא יודע למי לפנות. הוא חסר מודלים גם אודות אנשים שסבלו מבעיה דומה ושהתמודדו איתה באופן מסוים. אותו פרט גם בדרך כלל חסר את הקשרים לאנשים בעמדות השפעה שיכולים לכוון אותו אל עבר הפתרון באמצעות הגברת מודעות לפתרון, או הרחבת הידע בנושא או חיבור לאדם רלוונטי. חסם זה מביא למצב שבו גם אם קיימת מודעות לזכות או לעוולה, וגם אם קיים ידע, האדם יחווה רפיון מלגשת לטפל בבעיה. הרכיב השני של חסם זה, רלונטי גם לאוכלוסיה חזקה מאד. אנשים רבים הסובלים מבעיה דומה, ואינם מודעים לכך, אינם שמים לב כי לעיתים מקור הבעיה או העוולה הוא במערכת או במדיניות שלה (ולא בהם עצמם) ושהתארגנות כקבוצה יכולה להוות אבן דרך לפתרון ואף להוזיל את הפעולה הקולקטיבית הנדרשת. למעשה, אין להם דרך לדעת זה על זה. היעדר רישות זה, על שני חלקיו, מקשה מאד על שינוי מצבם.
חסם חמישי - היעדר משאבים לקבלת ייצוג משפטי:
פונים רבים זקוקים לייצוג משפטי לצורך תביעת זכות במערכת בתי המשפט או מול מוסדות המדינה אך נעדרים משאבים בסיסים כמו זמן וכסף, הדרושים לצורך השגת שירות משפטי איכותי. אמנם יחסית למדינות דומות, השירות המשפטי בארץ נחשב ללא יקר, אלא שבאופן יחסי לשכר הממוצע בארץ, שירות משפטי איכותי אינו אפשרי עבור האדם הממוצע.
מנקודת המבט של הפונים, במבט ראשון נראה כאילו חסם זה הוא החסם הראשוני והנפוץ ביותר אך למעשה ציבור רחב "תקוע" עוד בשלבים הרבה יותר ראשוניים של מודעות, מידע והון חברתי, שכלל אינו מגיע לחשוב על המשאבים הנדרשים (והיעדרם) לצורך פניה למערכת הצדק.
חסם שישי - עיכוב של המערכת המשפטית הפרטית והמוסדית בייעול כלי העבודה והטמעת ליגלטק
עורכי דין רבים המתעסקים באותה מטריה משפטית לטובת אותן מטרות, לעיתים אפילו באותה פירמה, ובוודאי עמותות, מיזמים וקליניקות משפטיות בפקולטות למשפטים, עושים לעיתים עבודה פרטנית דומה. בשל אי שיתוף ידע, ומחסור נרחב בדאטה וקידודה, אין איתור של תופעות דומות, אין תבניות מוכנות למכתבים או תביעות דומות, ויש הוצאות מיותרות גבוהות מאד. התוצאה היא היעדר יעילות והיעדר השפעת רחבת טווח.
אנחנו ב-JustLaw Israel שמנו לנו למטרה להתמודד עם החסמים הללו באמצעות הגברת הממשק בין משפט חברה וטכנולוגיה ועל ידי שימוש בכלים טכנולוגיים מתקדמים.
מוזמנים לבקר אותנו בפייסבוק, בלינקדאין ובאתר www.justlawhack.com